קסיס נ' סנמינה-אס סי איי ישראל מערכות רפואיות בע"מ ואח'

פסק דין

ביום 3.7.12 ארעה התנגשות בין רכב התובע מ.ר. 5149508 אשר היה נהוג על ידי התובע (להלן: "רכב התובע") לבין רכב השייך לנתבעת מס' 3 ואשר היה בשימוש הנתבעת 1, מ.ר. 6270670 אשר היה נהוג באותה עת על ידי הנתבע מס' 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (אציין כבר עתה כי קיים בלבול במס' הרישוי של רכב הנתבעים, שכן בחלק מהמקומות נרשם מס' זה, ובחלק אחר, לרבות בכתב האישום הנזכר לעיל נרשם מס' שונה בספרה הראשונה. יחד עם זאת, אין מחלוקת של ממש באשר לזיהוי הרכב).

התאונה ארעה בצומת T המצויה בכביש פנימי באיזור תעשיה מעלות, כאשר בצומת זו קיימת פניה לצורך כניסה ויציאה למפעל הנתבעת 1 (להלן: "הצומת").

בגין התאונה הוגש כנגד הנתבע 2 כתב אישום בו הורשע על פי הודאתו ומשכך לאור הוראת סעיף 42א' לפקודת הראיות (ובהעדר היתר להבאת ראיות לסתור), הממצאים שנקבעו בפסק הדין שניתן בהליך הפלילי, מחייבים גם בהליך זה. על פי כתב האישום בו הודה הנתבע מתוארות העובדות כדלקמן:

"1.בתאריך 3.7.12... נהג הנאשם רכב ... מספר 7270670 במעלות תרשיחא איזור תעשיה ביציאה מחצרים מפעל "סאן מינה".

2.הנאשם נהג בחוסר זהירות עת עשה שימוש בפלאפון תוך הסטת מבט מפני הדרך, נכנס למסלול התנועה ופגע ברכב פרטי מספר 5149508 ... שהגיע משמאל מכיוון רחוב החרושת..".

לאור הרשעת הנתבע כאמור, אין למעשה מחלוקת על אחריות הנתבע להתרחשות התאונה והמחלוקת היחידה נוגעת לשאלה האם יש מקום להטיל על התובע אשם תורם.

התובע, כאמור בכתב האישום, הגיע עם רכבו, בו נסע גם חברו לעבודה שהעיד בפני, מכביש ראשי יותר (רחוב החרושת) ממנו פנה שמאלה לכביש הפנימי, כאשר צומת ה-T בה ארעה התאונה, הינה במרחק קצר ביותר (כ- 5-7 מ') ממקום ביצוע הפניה שמאלה מרחוב החרושת. לטענת התובע, הוא לא הבחין ברכב הנתבעים אלא אך רגע לפני הפגיעה בין הרכבים ולפיכך לא הספיק לעצור על אף שטען כי בלם את רכבו. לטענתו, מאחר ורכב הנתבעים הוא היוצא מחצרים של המפעל ומשתלב לכביש ראשי יותר, זכות הקדימה בצומת, הינה לתובע, זכות אשר קופחה כתוצאה מחוסר הזהירות של הנתבע.

יצוין כי מדובר במקום בו נוהג התובע לנסוע באופן קבוע שכן, הכביש הפנימי בו נסע מוביל למפעל בו הוא עובד, והוא היה בדרכו למשמרת ערב בעת קרות התאונה.

לאחר בחינת העדויות בפני ומאחר ולא יכולה להיות מחלוקת של ממש באשר לעובדות לאור הפירוט שבכתב האישום ובמיוחד לכך שהנתבע אכן עשה שימוש בפלאפון וכתוצאה ממנו הסיט מבטו מהדרך בעת שהתקרב לצומת, לא יכולה גם להיות מחלוקת לטעמי כי עיקר האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבע.

יחד עם זאת העובדה שהתובע הבחין ברכב הנתבע רק בסמוך מאוד להתרחשות התאונה ולא נעשה על ידו ניסיון לבלום את רכבו קודם לכן אלא רק בצומת עצמה, מעידה לטעמי על כך שהתובע, המכיר היטב את המקום ואת הסמיכות הרבה שבין הפניה שמאלה מרחוב החרושת לבין צומת הכניסה למפעל הנתבעת, לא נקט בזהירות הנדרשת לאור תנאי כביש אלו, וככל הנראה נסע במהירות העולה על המהירות הסבירה והזהירה אשר היתה מאפשרת לו להבחין ברכב הנתבעים מוקדם יותר. יצוין כי היציאה ממפעל הנתבעת, לא יכולה להיעשות במהירות גבוהה מאד שכן, במרחק של לכל היותר 2 מ' מהצומת עצמה (מכיוון המפעל), קיים שער דרכו צריך הרכב לעבור לפני שהוא מגיע לצומת עם הכביש הפנימי. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבע כי היה בנסיעה איטית בעת שהתקרב לצומת, ומשכך, לאור קיומו של שדה ראיה פתוח לחלוטין מכיוון נסיעת התובע, יכול וצריך היה להבחין ברכב הנתבעים מוקדם יותר מהמועד בו העיד כי הבחין בו.

לאור כל האמור, אני מוצאת ליחס לתובע אשם תורם, אולם זאת בשיעור נמוך של 15% ובהתאם, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 5,370 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום.

כמו כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בגין אגרה בסך של 750 ₪, בהוצאות עד בסך 250 ₪, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: